"מה את נלחצת? תרגעי" אתה אמרת, אמרת בקול האדיש שלך ולמרות שהבנת למה אני כ"כ עצובה, למה אני כ"כ עצבנית, לחוצה. שאלת אותי, חיכית לתשובה, רצית שאני אגיד את זה במקומך, לפניך.
"אז מה את רוצה שנעשה?" שאלת, רצית שאגמור עם זה כבר, עם היסורים. רצית להתחיל בתהליך של הסוף.
"אני לא יודעת" עניתי בראש מושפל, בפרצוף אדום מבושה.
"אני לא רוצה..." ראיתי את הניצוץ בעינייך, את קומץ התקווה "אני לא יכולה.." ונשברת, אמרת את זה במקומי, כאילו נדחפת לפינה "אנחנו, זה, זה לא ילך. ידעתי את זה כל הזמן, אני לא בשבילך, את שווה יותר, לך מגיע שיהיה לך טוב" אמרת, ונעצרת, כאילו לא אמרת הכל, כאילו משהו עוד מציק לך, נעצרת חיכית לתגובה, ואני רציתי לבכות, רציתי לצרוח לך, שלא תלך, שלא תוותר עלינו. אבל לא הגבתי, עמדתי שם, כ"כ מבוישת, כ"כ מטומטמת. התקרבת אלי, ובנגיעה רכה על סנטרי ישרת את ראשי, שאסתכל לך בעיניים, נשקת בעדינות ממושכת על מצחי ולחשת לי "רק אל תשכחי לי, אני אוהב אותך".
ועזבת, הלכת, לא רצית להביט לאחור.
ואני חיכיתי, לא יודעת למה, אך חיכיתי, נפלתי לאחור, התישבתי על הכיסא מתנשפת בלי סיבה, מנסה לסדר את הנשימה, מנסה לסדר את המחשבות, את כל מה שהשארת אחריך.
נשמתי לאט, עמוק יותר ויותר כל פעם, ניסיתי להקשיב לטיפות הגשם היורד בחוץ, לשיר שמתנגן ברקע מבעד לפעימות ליבי, ניסיתי לתאר לעצמי מצב אחר, מצב בו אני לא מתביישת, בו אני לא עוצרת בעדי, מצב בו אני עונה לך, מצב בו אני אומרת "ולמקרה שלא הבנת, אני אוהבת אותך".
אך לא הצלחתי, לא הצלחתי לראות דבר מבעד לדמעות שהחלו לזלוג, ולחשתי בקול שקט, שקט כ"כ "אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך אם לא ידעת".
ניגבתי את דמעותי, משכתי את אפי ושמעתי אותך אומר "לא, לא ידעתי" ראית אותך עומד, בפתח הדלת, דמעות בעינייך וחיוך ענק פרוש על פרצופך, התקרבת אלי ושאלת "למה לא אמרת?" עניתי לך את מה שתמיד ידעת, עניתי שפחדתי, פחדתי שאלו יהיו רק מילים, שבשבילך, שבשבילי זה יהיה כ"כ חסר משמעות.
צחקת ואמרת שאני, אני אף פעם לא אהיה חסרת משמעות בשבילך.
------------
כי התחלתי לכתוב שטויות.

"...השור מאוד מאוד רומנטי, והרומנטיקה היא אחד הדברים החשובים בחייו. ביחסים השור נאמן, מסור, הולך בתלם, ואולי בגלל זה נחשב קצת למרובע ושמרן. בנוסף, הוא מתקשה להתנתק מקשרים, ותמיד חוזר ומקיש בדלת כדי לומר שנה טובה... כי השור ניקשר, לא יודע לעזוב, ותמיד רוצה לחזור עם הגיטרה מתחת לחלון ולחזר שוב, כמו הרומנטיקנים של פעם..."
"בנושאי רומנטיקה ויחסים בכלל. זה הזמן למסד יחסים, אבל לא לחכות שהם יהיו מושלמים כמו שתמיד רציתם... ביקורתיות יתר, בכל מקרה, עלולה לצוץ גם כאן ולהרוס יותר מאשר לתרום."

אתה אמרת הכל בתקווה שאני אסכים עם זה, בתקווה שזה יקרה איתך.
ועכשיו כרגיל, אני עומדת לאכזב אותך.