ואתה כעסת
זעמת, האדמת
רצית לצרוח עלי
אך רק שתקת
ישבת שם עם עיניים מתרוצצות
מעצם לעצם
מנקודה לנקודה
מן האור לצל
מנסות לחפש מקום לנוח עליו
מחפשות משמעות
בהייה.

הסתכלתי עליך
בעיניי שתיארת כיפיפיות
ואמרת, שתוכל לבהות בהן לנצח
הסתכלתי עליך במבט
שתיארת כמסכן
אך חמוד
הסתכלתי עליך
בתקווה
שתפתח את פיך
בתקווה
שתקום אלי
שתצרח ותלך
שתקום ותנשק
שתסתכל.

האוויר נעשה חמים יותר
ההרגשה קפואה
הנשימות נעשו כבדות
אבל השמיעה התחרשה
ואתה הזעת כשקפאתי
ואני רעדתי כשנגעת

ורק רציתי לנשוך ולפצוע
אחר כך לנשק ולנקות
רציתי לבכות ולברוח
אחר כך לחזור
על ארבע
ככלבה

ואתה עדין שתקת
לא הצלחת לחשוב
לא ידעת להביע
לא ידעת מה לרצות

רק קיוות
בתוך תוכך קיוות
שאלמד לחיות.